מאוד הפריע לי כשהכתירו את ידיד רובין ז"ל כ"אחרון ציירי ארץ ישראל".
רציתי לצעוק שישמעו כולם; חכו שנייה הוא לא האחרון. תפנו מבט לכאן, יש גם אותי ואני הבא בתור!

האמת שמספיקות צמד המילים ציור-ארצישראלי בכדי לגרום לי לצמרמורות של נוסטלגיה חמה בכל הגוף.  הרי מה יש לו לצייר הישראלי אם לא את הנופים של הארץ הזו? אותם נופים קדמוניים ההולכים ונהרסים תחת כיבוש שלמת הבטון וחוסר כיבוש היצר שלנו?!

כל הזמן בוערת בי התשוקה לצייר את נופי הארץ הנקיים, הבתוליים, הקמאים. כפי שציירו אותם ראשוני הציירים שהגיעו ארצה אחרי אלפיים שנות גלות. להחזיר את ציורי הנופים הללו לבתים, לגלריות ולמוזיאונים, לשיח האמנותי.

דרך הציורים שלי אני מקווה (בלא מעט נאיביות עלי להודות) להחזיר קצת מהצניעות, הפשטות והאידיאלים הישנים והטובים שהיו נהוגים כאן פעם, בימים ההם של חלומות על מדינת יהודים מתוקנת.

משה קסירר,  2012.

משה קסירר הוא אמן, במלוא מובן המילה. דרכו לא היתה פשוטה לאמנות, כמו במחול טנגו – צעד קדימה שניים אחורה. בסופו של דבר הוא מצא את המנוחה והשלווה ביצירתו כאן, בידפת שבגליל.
קסירר נולד בנתניה בשנה של מלחמת ששת הימים ומגיל צעיר מאד יצר וצייר בצבעי שמן בהשראת דוד שלו, אשר צייר למגירה בלבד. קסירר אומר שהוא התאהב במדיה של ציור בשמן ובכל דרכו האמנותית המשיך לחפש כיצד לחבור שוב ושוב למדיה זו.

חיפוש הדרך
בבית הספר היסודי שלחו אותו הוריו ללמוד ציור בלימודי ערב למבוגרים ב"בוסתן" שבנתניה, אך עם צאתו לפנימיה הטכנולוגית "בזק" בירושלים, פסק מעיין היצירה שבו ולא שב לנבוע גם בתקופת השירות הצבאי שלו בנח"ל וגם לאחר מכן. לאחר הצבא ניסה להתקבל דווקא למגמת הצילום באקדמיה "בצלאל" בירושלים, אך לא קיבלו אותו ולכן הלך ללמוד ציור במכון "אבני" שבתל אביב, בשנה בה פרצה מלחמת המפרץ הראשונה. לאחר מכן המשיך את לימודיו במגמת הקולנוע ב"קאמרה אובסקורה" על מנת להרחיב את אופקיו.
במסגרת לימודי הקולנוע שלו זכה במלגת שרת של קרן תרבות אמריקה-ישראל.

מיד בתום לימודיו לקח אותו מרכז המגמה להיות המנהל האמנותי של סרט, אשר יצר עבור ערוץ 2, ומשם היתה דרכו סלולה להיות ארט-דירקטור בתעשיה והוא יצר סדרות, פרסומות וסרטים. לאחר כארבע שנים אינטנסיביות מאד, שוב החליף קסירר הילוך ופנה לתחום המחשבים. הוא ישב לבד בבית ולמד תוכנות שונות, יצר סרטון המציג את יכולותיו ופנה למסלול ההי-טק, כארט דירקטור בחברה המעצבת אתרים.

המעבר לגליל
בשלב זה הכיר את אישתו מיכל, שהיתה הבת הראשונה של מושב ידפת. מהביקורים הרבים בבית משפחתה של מיכל התחיל משה להכיר את האיזור ולאחר לידת ביתם הבכורה נפלה ההחלטה לעבור לגור בגליל, בידפת. עבור קסירר, המהלך היה משמעותי במיוחד, שכן בתור איש העיר הגדולה, הגליל היה זר לו והוא חשש הן בתחום המקצועי והן בתחום החברתי.

להפתעתו של קסירר, דווקא המעבר החד, לאחר 14 שנה בסיר הלחץ התל-אביבי, אל הפסטורליה הגלילית, הוא שחידש את מעיינות היצירה שבו. לדבריו: "הטכניקה שלי השתנתה, מצאתי את ההשראה וההארה לעבודתי, וחברתי לאמנים מחו"ל שינחו אותי כיצד לשפר את עבודתי". צייר אוסטרלי סייע בידיו לפתח את הטכניקה בה הוא יוצר כיום, ואילו אמן מהוואי הדריך אותו כיצד להרכיב בעצמו את תערובות הצבע בהן הוא משתמש.

במקביל, מצא קסירר את נושאי הציור שלו. "כשהגעתי לגליל התאהבתי בעצי הזית, בטקסטורה שלהם, בצבעים, במשמעות ובמהות. שתלתי בחצר ביתי מספר עצים כדי להרגיש את החיבור אליהם ביומיום". ציורים רבים של קסירר מתארים את הנוף הגלילי ואת עצי הזית שבו במצבים שונים ובשעות שונות של היום. בפתח אתר האינטרנט שלו כותב קסירר: " הציורים שלי הם על פשטות החיים ויפי הנופים הטבעיים שמאוימים מהשתלטות הקידמה. עץ הזית מסמל חיים טובים ובריאים". בין השאר מופיעים בצמוד לעצי הזית סולמות – לפעמים כאשר אנשים מטפסים עליהם ולעיתים הם כאילו מרחפים ואינם שעונים על העץ. ועל כך מסביר קסירר: "הסולם משמש ככלי עבודה אך גם מסמל את הכמיהה של האדם החדש לטיפוס רוחני אל מעבר לצרכים החומריים שנהפכו להרסניים בתקופתנו".

אני מאמין בעץ הזית
בשלב זה התחיל קסירר גם להציג את יצירותיו בתערוכות וציוריו מבוקשים על ידי אספנים בארץ ובעולם. הוא עיצב גם את האמירה האמנותית שלו, והפסיק לחפש אחר נושאים וטכניקות מתוך הבנה שמצא את ייעודו. הוא הבין כי אין לו צורך גם לחפש אחר מקורות פרנסה חלופיים, וכיום הוא מתרכז ביצירתו בלבד. בהגדירו את ה"אני מאמין" האמנותי שלו הוא מצהיר כי: "כאמן אני מנסה לחזור ולעורר געגוע לימי הבראשית של הטבע, ימי התום של האנושות, טרום העידן התעשייתי. עצי הזית, המהווים את המוטיב המרכזי בעבודתי, מסמלים את הטבע לטובת האדם והקשר בין האדם לאדמה. יש עבודות בהן אני חותר לגילוי הסממנים הרוחניים הניסתרים של היהדות בתוך נופיה הראשוניים של הארץ, כשעץ הזית מסמל את שרידותו של העם היהודי. בציוריי אני משתמש בצבעי שמן על בד ובחומרים טבעיים שאני רוקח, בדיוק כפי שעשו ראשוני הציירים, וזאת על מנת להדגיש את החזרה לעולם טבעי יותר גם דרך חומרי העבודה. אני משתמש בטכניקת אימפסטו של צבע דשן מלא באנרגיה חיונית, בכדי ליצור ציור עשיר, רענן וזוהר. בדיוק כפי שטבע במיטבו צריך להיראות".

חנות המפעל של ידפת עברה לאחרונה שדרוג ורענון, במסגרתה נמכר גם שמן זית המופק במושב. באופן טבעי התבקש כי אחת מעבודותיו של קסירר תעטר את פחי שמן הזית של המושב. וכהמשך, חלקו של חלל החנות הפך לגלריה בה מוצגת כיום תערוכה מרשימה מעבודותיו של קסירר. את התערוכה אצרה שושי נורמן מיובלים, אשר אצרה גם בעבר תערוכות מעבודותיו. כיום הם עובדים על תערוכה מיוחדת לאחר סוכות, לאירועי הפתיחה של פסטיבל ימי הזית בגליל והיא תוצג באולמות האבירים בעכו.

ענת גלילי, התפרסם במגזין "ברוח גלילית" 2011

]]> http://kassirer.wordpress.com/2011/10/26/%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%90-%d7%a9%d7%9e%d7%9f-%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%a2%d7%a0%d7%aa-%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99/feed/ 0 kassirer המוציא שמן מן הארץ http://kassirer.wordpress.com/2011/10/05/%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%99-%d7%96%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c/ http://kassirer.wordpress.com/2011/10/05/%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%99-%d7%96%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c/#comments Wed, 05 Oct 2011 14:48:51 +0000 kassirer http://kassirer.wordpress.com/?p=240 ]]> משה קסירר מתעד בציוריו את עצי הזית שבגליל, הם מסמלים בעיניו את הטבע המיטיב עם האדם.  למרות שברוב המקרים הנושא הוא "רק" עצי זית, הקשר (דיאלוג) בין העצים, הארגון שלהם, הקשר בינם לבין חלקי נוף אחרים (הרים, שבילים, שמיים) וכמובן מגוון הצבעים המשקף את השוני הקיים בטבע לאורך היום ובעונות השנה השונות, יוצר עושר צורני וצבעוני.

הסולם הפך מאובייקט פונקציונאלי, כלי לעבודת המסיק, לאובייקט קונספטואלי המבקש לדון בקשר בין הגשמי לרוחני, בין הארץ לשמיים (סולם יעקב, ספירות קבליות, טיפוס רוחני). לאחר שהסולם "איבד" את תפקידו, הוא מצויר באופן נאיבי (מתיילד) והסצנות הופכות להיות מעולם הפנטזיה.

בהצגה של הסולמות ועצי הזית קסירר מבקש ליצור קשר בין עבודת הכפיים והקיום הפשוט לבין חיים רוחניים. קסירר מיישב את הסתירה לכאורה בין עולם המעשה לעולם הרוחני בכך שהוא רואה דווקא בעובד האדמה הפשוט, זה שאינו נגוע בהבלי העולם המודרני, את האדם  בעל הפוטנציאל הגבוה ביותר למימוש חיים רוחניים.

קסירר פיתח טכניקת ציור ייחודית, העבודה הרב שכבתית היא ללא ספק אחד המאפיינים הבולטים ביצירתו, הצבעים המכוסים אך מגולים במעט מבקשים לפרוץ ולצוץ ונותנים תחושה של התרחשות וחיות מרגשת בדומה לחיים הרוחשים בטבע.

אוצרת: שושי נורמן

מאת: צפריר רינת

החל משבוע הבא ייכנס המין האנושי למצב של אוברדרפט ביחסיו עם הבנק שבו תלוי קיומו: כדור הארץ על משאביו הטבעיים. על פי ארגון "טביעת הרגל האקולוגית" (GLOBAL FOOTPRINT NETWORK), המתמחה בהערכת ניצול משאבי טבע על ידי האדם, החל משבוע הבא תגיע רמת צריכת המשאבים של 2011 לשיעור גבוה יותר מיכולתו של הטבע ליצור מחדש משאבים אלה.

הארגון הבינלאומי, שפרסם את הערכתו שלשום, מנתח מדי שנה את שיעור ניצול משאבי הטבע על ידי האדם ומשווה אותו ליכולת של כדור הארץ ליצור מחדש משאבים כמו צומח טבעי או לספוג אליו גזים שנפלטים על ידי האדם ובהם גזי חממה. הארגון מכנה את ניצול המשאבים "טביעת רגל אקולוגית", שמשמעותה כמות שטחי הים והקרקע הנדרשת לספק את צורכי האוכלוסייה ולספוג ולפרק את הפסולת והגזים שהיא יוצרת.

על פי הערכת הארגון, כבר כמה עשורים מקיים האדם מצב של משיכת יתר ממשאבי הטבע ומנצל אותם מעבר ליכולת ההתחדשות שלהם. המשמעות היא שהאדם נזקק מדי שנה למשאבים של 1.5 כדורי ארץ. כיוון שלא עומד לרשותו יותר מכדור ארץ אחד, הוא מנצל את המשאבים שלא מתחדשים, בין השאר באמצעות כריתת יתר של יערות ודיג בהיקף נרחב. על פי ההערכה, יותר ממחצית מטביעת הרגל האקולוגית של האדם כיום היא כתוצאה מפליטה מוגברת של פחמן דו-חמצני, הגורם לשינויי אקלים.

…

לאורך ההיסטוריה של מאה שנות האמנות הישראלית כל אמן בארץ נע בין שלושה מוקדי השפעה: המקום, ישראל הממוקמת במזרח התיכון ולכן יש לאור נוכחות מיוחדת. כמו כן אמנים ישראלים הושפעו ומושפעים מנושאים הקשורים לארץ (כמו הזית). מקור השפעה שני הינו ההיסטוריה של העם היהודי, שמתחלקת להיסטוריה קרובה כמו השואה ורחוקה שכוללת את המסורת היהודית בכלל, ומקור השפעה שלישי וכנראה הכי חשוב הוא השפעות של אמנות בינלאומית.

 כל אחד ואחד מהאמנים בישראל יוצר בזיקה לאחד או שניים מאותם גורמי השפעה. "אופקים חדשים" לדוגמא הושפעו מאמנות בינלאומית אולם גם נתנו ביטוי ביצירתם ובצבעים לגוון האור המיוחד שקיים בארץ. רפי לביא, נתן ביטוי אחר למקומיות באופי החומרים שעליהם יצר "דלות החומר" אך היה ללא ספק גם מושפע מאמנים בינלאומיים.

הייחודיות של משה קסירר היא שהוא מושפע מכל שלושת הגורמים בצורה כמעט שווה.

קסירר מהווה חוליה בכל אחת מהשרשרות המוזכרות לעיל: עבודותיו נמצאות בדיאלוג עם ההיסטוריה של האמנות הבינלאומית- משווים את עבודותיו לאלו של ואן-גוך והפוסט-האימפרסיניסטים, הן מתאפיינות באותנטיות מקומית הן מבחינת הצבעים והאור המשתקף מתוכן והן מבחינת הנושאים המאוד ארצישראליים. ובנוסף על שני אלה נוספים לציורים של קסירר תכנים יהודיים שלפעמים מפוענחים רק משמודעים לשם היצירה. בשנים האחרונות קסירר מצייר סביב התאריך של יום השואה שש כלניות שמסמלות את זיכרון הנספים יחד עם הזיקה לתקומה בארץ, בבחרו פרח שכל כך מזוהה עם נופה. הסולם שהפך לנושא בחלק מהציורים מסמל את עשר הספירות הקבליות ואת החיפוש הרוחני בתקופתינו.

קסירר מושפע מראובן רובין, חלק מהציורים הם אף מחווה ליצירתו. הרימונים על רקע הנוף הם ציטוט מעבודתו של רובין, אולם בעוד רובין צייר מבעד לחלון את החוץ, קסירר מצייר את החוץ בחוץ ובכך נותן ביטוי להתייחסות שונה ועכשווית לקשר בין הטבע לצייר. בדומה לעבודותיו של אלי שמיר מכפר יהושוע המצייר את עמק יזרעאל מעמדה של הכרה והכלה.

הציור, כיוון שעומד בסטנדרטים אסטטיים ולא נראה כמו אמנות עכשווית שמנסה לבעוט ולטלטל יכול להראות כאמנות שלא עומדת בדיאלוג עם רוח הזמן. הציור של קסירר הוא אמנם בעל חזות סולידית אך מסתיר מאחוריו תכנים מורכבים – הפשטות היא חלק מהאסטרטגיה.
ולכן כמו שאביטל גבע, אחד מאבות האמנות העכשווית האוונגרדית, ייצג את ישראל בביאנלה לאמנות של 1992 על ידי הקמת חממה לגידול מלפפונים, כיוון שרצה להחזיר את הזיקה הראשונית של אנשי קיבוצו לטבע. כך משה קסירר מעביר דרך האמנות שלו (הנושאים, הצבעים והחומריות) חיבור לטבע הבראשיתי ומעלה על נס את הערך של עבודת האדמה והקשר הבלתי אמצעי עם הקרקע והטבע.

אמנות עכשווית מבליטה בראש ובראשונה את חשיבות הדיאלוג של האמנים עם הצופים. קסירר ביפי ציוריו מצליח לאפשר חוויה שהיא גם חושית וגם אינטלקטואלית.

שושי נורמן – אוצרת

My paintings relate to the simplicity of man, the naiveté of life, and the beauty of natural landscapes, which are rapidly vanishing from the world.  The ladder that appears in some of my paintings is a practical one, but it also symbolizes the connection between the earthly and the spiritual, between the needs of man, which have become destructive, and the elusive spiritual search, which is beyond our daily material needs.

Moshe Kassirer

ההיסטוריה של הציור מתחלקת עד ומהמצאת הצילום, עד המאה ה19 התפתחות הציור נעה בכיוון אחד לעבר הראליזם, הציירים ביקשו לחקות בציור את הטבע בצורה האמתית ביותר. משהומצאה המצלמה וניתן ליצור דימויים של המציאות ובעיקר של דיוקנאות הציור מחפש לו אפיקי התפתחות שונים.

משה קסירר מתגורר ויוצר ביודפת,  מצייר ציורי נוף הנמצאים ברב שיח עם ציוריהם של רובין וגוטמן מאבות הציור המתחדש בארץ ישראל וגם עם ואן גוך וסזאן מבחינת השימוש בצבעים ונקודות המבט.

"אני נהנה לצייר, למרוח את הצבע על הבד. לראות משיכות מכחול, לראות גושים וגבשושיות של צבע, לראות את הברק של צבע השמן, להריח אותו, זוהי הנאה חושית."

בפועל "לצייר" משתמשים כשרוצים לתאר פעולה של הנחת צבע על משטח, אולם אין שני ציירים המציירים באופן דומה.  משה קסירר פיתח בשנים האחרונות טכניקה ייחודית ויוצר עבודות עשירות, צבעוניות, הלוכדות את האור בצורה ייחודית (הציורים נראים מוארים מבפנים): "אני מנסה לתפוס בציורי את האור, אך לא זה שמגיע מהשמש, אלא אור הרבה יותר קדום, אור שהוא אנרגית החיים על פי אמונות רבות."

העבודה על היצירות יכולה להיערך שבועות רבים, היות ומדובר בהנחת שכבות צבע עד שמתקבל הדימוי, הצבע והטקסטורה הרצויים. שאלתי את משה "איך אתה יודע שציור מוכן?" והוא ענה " אני ממשיך לעבוד על ציור עד שאני מרגיש בחושי ובעיקר הבטן ששולחת אותות, שהציור הגיע לשלמות ההרמונית שלו. כל עוד הציור לא הגיע לשם, יש אי שקט בגוף. ברגע שההרמוניה הושגה, יש מנוחה ורגיעה כללית."

ההנאה מהיצירות של קסירר היא קודם כל הנאה אסטטית אולם קיים בעבודות עומק וישנם רבדי קריאה נוספים של רעיונות ואידיאולוגיות שמשה מבקש להעביר דרך האמנות.

משה קסירר מצייר כבר כמה שנים ציורים גליליים בדרך כלל הנושא העיקרי הוא הזית.

"הנושא חייב להניע אותי, לגרום לי לגירויים אינטלקטואלים ורגשיים. הזית לדוגמה, עץ שאני מאד אוהב, מעריך ומרבה לצייר, אני מאוד מוקסם ממנו ויכול להתפעל כל פעם מחדש כשאני נפגש בו."

את אותו קסם ואותה התפעלות משה מצליח להעביר בציוריו,  מרסל דושאן שרצה לתאר את מעשה האמנות דיבר בדיוק על כך, על השאיפה לצמצם את הפער בין כוונותיו של האמן לתוצאה הסופית ולמבטו של הצופה.

נושא נוסף שנחקר על ידי קסירר בציור הוא הסולם שהפך מאובייקט פונקציונאלי, כלי לעבודת המסיק, לאובייקט קונספטואלי המבקש לדון בקשר בין הגשמי לרוחני, בין הארץ לשמיים (סולם יעקב, ספירות קבליות). הסולם ש"איבד" את תפקידו, מצויר באופן סוריאליסטי והסצנות הופכות להיות מעולם הפנטזיה.

פתיחה יום חמישי 15.9.11 החל משעה 18.00

שושי נורמן, אוצרת

הגליל - 200X100 ס"מ - שמן על בד

עבודת הכפיים ועבודת האדמה, כמו גם הטבע הבראשיתי, כמעט ונעלמו לחלוטין מעולמנו.
את מקומם תפסו התעשייה המודרנית, ההייטק והגלובליזציה.
כתוצאה מכך התרחק האדם מטבעו, מההרמוניה שהייתה לו עם הטבע.
מתחילת עידן המהפכה התעשייתית אנחנו בתהליך של הרס עצמי והרס הסביבה שלנו שפוגע בנו בחזרה באין ספור תחומים.

ציורי עוסקים בפשטות האדם, פשטות החיים ויופיים של הנופים הטבעיים שהולכים ונעלמים. הסולם שמופיע בחלק מציורי, הוא סולם שמשמש לעבודה אך גם מסמל את החיבור שבין הארצי לרוחני, בין הצרכים של האדם שנהפכו להרסניים לבין החיפוש הרוחני החמקמק, שהוא מעבר לצרכים החומריים היומיומיים שלנו.

משה קסירר

Bonds? Options? Stocks? Discover an investment venue that’s a little different – artworks. BIZportal met with art investment experts: how much does it cost, what return counts as success, and of course, what to beware of.

The field of art acquisitions is often seen as the privilege of the elite, but in recent years more and more people are turning to it as a venue for solid long-term investments that sometimes offers an excellent yield.
In an interview with Bizportal, art consultant Moshe Abir, owner of the Dan Gallery in Tel Aviv, says that investing in the art field is not necessarily for the rich alone. “People are willing to invest 20-30,000 NIS to furnish a new living room, why shouldn’t they invest $1,000 in a classical painting? People who have purchased paintings at that price six years ago can now receive over $5,000 for them”…

…Danny Dar, a veteran art collector in Tel Aviv, says many artworks improve with age, like good wine. “Yosel Bergner’s works become more valuable every year, though they can still be purchased at the reasonable rates of $5,000 — $30,000…

…Dar adds that one must love the art field and keep up with developments in order to make the right acquisition. “As with fashion, in art, too, styles change and one must take the pulse of events. The painter Moshe Kassirer may be the next Rubin, because his works show singularity and a style that is going to catch on. There’s a huge demand for his pieces, and investors are willing to spend 40,000 NIS on each.”

Liran Sahar, BizPortal, 2011

בדרך לשם, ראינו מכוניות ועליהן מתנופפים דגלים אדומים גדולים של קבוצת הכדורגל המקומית, איחוד בני סכנין. הבנו שיש משחק היום.

׳היום משחקים נגד ביתר ירושלים׳ ענה לשאלתנו הבן הבכור במשפחת החומוס, זה שתמיד עובד על הדלפק. ׳תהיה מלחמה׳ הוא תימצת את הפרשנות שלו למשחק.
משחקים בין ביתר ירושלים לבני סכנין הם תמיד מלחמה, מלחמת תרבות. הימניים מירושלים פוגשים את הלאומניים מהגליל. ברוב המקרים זה נגמר במכות. קללות יש תמיד. בעצם בכל משחק כדורגל יש קללות.

׳היום זה מלחמה, אם בני סכנין מפסידים הם יורדים ליגה׳
׳או הו׳ אמרנו ׳זאת באמת הולכת להיות מלחמה׳
׳אינשאללה בני סכנין ינצחו׳ חתמתי את דיאלוג הכדורגל בין השולחן לדלפק.

אבל אז מייד התכנסתי פנימה, כבשתי את ראשי ברצפה וחשבתי מחשבות. מה קורה איתי תהיתי? הגעתי למצב שאני מאחל לקבוצה ערבית לנצח קבוצה יהודית? אולי ״ה״קבוצה היהודית שקיימת, גם ביתר וגם ירושלים.
אולי אמרתי זאת רק בכדי לפרגן למארח הלבבי שלנו? החומוסאי שאני פוגש אחת לשבוע.

ואולי זה המהפך הפנימי שעברתי כאן בגליל? והפכתי סופסוף למקומי, מקומי בגליל משמעו אולי להיות ערבי, יעני ערבי.

וכאן המקום לציין שאני חניך של תנועת הנוער ביתר. אמנם קיים פער משמעותי בין ביתר ירושלים כדורגל לביתר ירושלים תנועת נוער – שם התחנכתי בארבע שנות התיכון שלי, ועוד לפני כן שנתיים בקן ביתר נתניה – אבל ביתר זה ביתר. זבוטינסקי, רוויזיוניסטים, שתי גדות לירדן, מנחם בגין ומלמיליאן.

והנה כעבור כעשרים שנה אני יושב אצל ידידי מהחומוס וברקע מלחמה בין ירושלים לסכנין ואני מאחל לסכנין לנצח, ועוד עושה זאת בחצי ערבית אשכנזית?!

סיכמתי לעצמי שכל עוד זה כדורגל לא אכפת לי שינצחו הערבים. ממילא מעולם לא התעניינתי יותר מידי בכדורגל. במלחמה אמיתית בין ירושלים לסכנין, אני יודע בדיוק באיזה צד של המגרש אני אשחק. היש לי ברירה אחרת???

החקלאי, 120X100, שמן על בד, 2008